לדלג לתוכן

מדריך הסגנון של AP

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדריך הסגנון של AP
AP Stylebook
מהדורה 55
מהדורה 55
מהדורה 55
מידע כללי
מאת סוכנות הידיעות AP
שפת המקור אנגלית אמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה עיתונאות, ספר יעץ עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא מדריך כתיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Basic Books, Associated Press עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1977 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מדריך הסגנון של AP (באנגלית: AP Stylebook) הוא מדריך סגנון מקיף מטעם סוכנות הידיעות AP לעיתונאות בארצות הברית.[1] המדריך מכיל בו כמה מילונים למינוח מקצועי ועריכה לשונית, הנחיות דקדוק ופיסוק באנגלית, הסבר על חוק התקשורת בארצות הברית, אתיקה בתקשורת, המדיניות של AP, והנחיות שונות לכתבים ועורכים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1909 סוכנות הידיעות AP הוציאה לראשונה מדריך סגנון לשימוש פנימי. המדריך עסק בעיקר בשימוש טלגרף.[2] בשנת 1953, עקב בקשות רבות מעיתונאים, הסוכנות פרסמה בפעם הראשונה מדריך סגנון לציבור הרחב.[3] בשנת 1977 יצאה לאור המהדורה הראשונה של המדריך הנוכחי.[מ 1] בשנת 2007 העורך הראשי של המדריך, נורם גולדשטיין, פרש מתפקידו כעבור 18 שנים.[4] בשנת 2009 ו־2011 הסוכנות פרסמה את המדריך בשתי אפליקציות ל־BlackBerry[5] ול־iOS.[6] אך בשנת 2015 האפליקציות בוטלו לטובת פיתוח אתר שיגיש את המדריך באופן מקוון.[7] בשנת 2012 המדריך יצא לאור גם בספרדית,[8] אך מאוחר יותר הסוכנות ביטלה את המהדורה הספרדית.[9] בשנת 2019 הסוכנות פרסמה את הארכיון שלה ברשת; בו זמינים כל שבע־עשרה המדריכים הישנים שהוציאה לשימוש פנימי וציבורי עד שנת 1977.[10]

AP
סמליל סוכנות הידיעות AP.

סקירה (מהדורה 55)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילון מונחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריך הסגנון של AP מכיל בו מספר מילוני מונחים עכשוויים, והוא מתייחס בעיקר לצורת השימוש הנכונה במונחים מאשר להגדרתם.[מ 2] המדריך פותח במילון מונחים כללי בן 330 עמודים.[55 1] ולאחר מכן מציג מספר מילונים קצרים בני עשרות עמודים בפרקים נפרדים שמוקדשים לנושאים חשובים בעיתונות; אלה מכילים הסברים ומונחים עכשוויים בעסקים,[55 2] נתונים,[55 3] סקרים,[55 4] רפואה, מדע,[55 5] דת,[55 6] ספורט,[55 7] ושידור.[55 8]

פיסוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מכסה באופן מקיף שימוש דקדקני בכל סימני הפיסוק באנגלית. שיטת הפיסוק בסגנון AP עקבית עם חוקי הפיסוק באנגלית אמריקאית,[11] אך שונה מזו שמקובלת בכתיבה מדעית.[א] המדריך מצטט את סטראנק & וויט כהשראה מרכזית לגישתו.[55 9]

בהירות, בהירות, בהירות. כשאת שוקעת במשפט בחוסר תקווה, הכי טוב להתחיל מחדש. אל תנסי להילחם עם התחביר של המשפט, סיכוייך ירודים. בדרך כלל מה שהשתבש זה שמבנה המשפט הפך למסובך למדי. בשלב זה צריך לפרק או להחליף את המשפט בשניים קצרים ממנו, או יותר.

המקור באנגלית
Clarity, clarity, clarity. When you become hopelessly mired in a sentence, it is best to start fresh; do not try to fight your way through against the terrible odds of syntax. Usually what is wrong is that the construction has become too involved at some point; the sentence needs to be broken apart and replaced by two or more shorter sentences.
— William Strunk, The Elements of Style, Fourth edition, Boston, 2000, ISBN 0-205-30902-X

גֶרֶש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך קובע שבמקרי צירוף שייכות לצורת רבים של שמות עצם הנגמרים באות ”s” שמים את הגרש בסוף המילה ללא ”s” נוספת אחריו כדי לציין את השייכות. לדוגמה, ”states' rights” לעומת ”women's rights.”[55 10] בנוסף, המדריך קובע כי אין להשתמש בגרש על מנת לציין תכלית בצירוף שמני. לדוגמה, ”a writers guide” (במקרה זה המדריך "נועד" לכותבים, ואין הכוונה לשייכות).[55 11] עם זאת, המדריך מחריג מהכלל מקרים בהם צורת הרבים של הגרעין בצירוף השמני אינו נגמר באות ”s.” לדוגמה, ”children's hospital” כלומר, אף על פי שבמקרה הזה בית החולים "נועד" לילדים (ציון תכלית), המדריך מחייב להוסיף גרש במילה ”children's” מכיוון שהצורה ”childrens” נחשבת עילגת.[55 11] המדריך קובע דקויות נוספות מסביב לשימוש בגרש. רובן עקביות עם הפיסוק התקני בשפה האנגלית, והן מתייחסות לשימוש בגרש בשמות מסחריים, קיצורי מילים, וסלנג.

סוגריים מרובעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך אוסר על שימוש בסוגריים מרובעים מכיוון שלא ניתן לשדר אותם בטלגרף.[55 12] במקום זאת, המדריך ממליץ על שימוש בסוגריים עגולים.[55 12]

סוגריים עגולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מציין שהצורך להשתמש בסוגריים (מכל סוג) בטקסט רציף רומז על כך שהמשפט כנראה בנוי לא טוב, והכותב מנסה לדחוף מידע נוסף שאחרת היה ראוי להציג אותו במשפט נפרד.[55 13] המדריך אף ממליץ על שימוש בפסוקית זיקה כעדיפה על פני סוגריים.[55 13] המדריך מתיר את השימוש בסוגריים במספר מקרים חריגים, כגון הערות עריכה בתוך ציטוטים, מידע שחסר בו נשוא או נושא, ומקרים אחרים.[55 13]

נקודתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מציין שאחרי שימוש בנקודתיים חובה להתחיל באות גדולה בתנאי שבאה אחריו פסוקית שלמה.[55 12] בנוסף, המדריך מתיר שימוש בנקודתיים על מנת להדגיש מסר. לדוגמה, ”היה לו אך ורק תחביב אחד: לפתור משוואות.”[55 12] כפי שמקובל באנגלית, המדריך מעודד שימוש בנקודתיים בפתיחת רשימה, מבואה, ציון זמן בשעות ודקות, וציון פסוקים בתנ"ך והברית החדשה.[55 12] כמו כן, המדריך מחייב שימוש בנקודתיים בתיעוד שיחה על מנת לציין את הדובר.[55 12]

פסיק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך חוזר ומדגיש את צורת השימוש המקובלת בפסיק בשפה האנגלית בהרחבה רבה. עם זאת, הוא מתיר לזנוח את שיטת הפיסוק של אוקספורד ברשימת פריטים.[55 12] בהתאם לחוקי הפיסוק באנגלית אמריקאית,[11] המדריך מחייב להכניס פסיק לתוך המירכאות אם הוא בא מיד לאחר מכן אף על פי שאינו חלק מהציטוט.[55 14]

נקודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מתיר השמטה של נקודות בשמות עצם מראשי תיבות. לדוגמה, ”US, JFK.”[55 15] בהתאם לחוקי הפיסוק באנגלית אמריקאית,[11] וכמו עם פסיקים, המדריך מחייב למקם את הנקודה בתוך המירכאות אם הנקודה באה מיד לאחר מכן אף על פי שאינה שייכת לשם. לדוגמה, הנה נקודה שנבלעה בתוך הציטוט ”בסוף המשפט.”[55 15]

נקודה ופסיק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מתיר שימוש כללי בנקודה ופסיק כדי ליצור "הפרדה חזקה יותר מזו של פסיק, אך רצופה יותר מזו של נקודה."[55 16] המדריך מכיר גם בשימוש מקובל יותר בנקודה פסיק כדי לחבר בין שתי פסוקיות שלמות[ב] באמצעות כינויי רמז או ביטויי קישור.[ג][ד][55 16] בנוסף, המדריך מתיר שימוש בנקודה פסיק כדי להפריד בין פריטים ברשימה כשהפריטים עצמם מכילים פסיקים. לדוגמה, ברשימת ערים במדינות שונות: ”ניו יורק, ניו יורק; ניוארק, ניו ג'רסי; פרובידנס, רוד איילנד.”[55 16]

רשתות חברתיות ופרטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מתייחס לבעיות שונות שעיתונאים מתמודדים איתן ברשתות חברתיות. בין היתר פרטיות, סחיטות, נייטרליות, ותדמית ציבורית.[55 17][55 18] המדריך ממליץ נגד הבעת דעות אישיות, אפילו בשיחה פרטית. בנוסף, המדריך מזהיר ומסביר איך להתגונן מפני פגיעות ידועות כמו צילומי מסך של שיחות פרטיות, רוגלות, דיוג, גנבת מחשב (וציוד רגיש אחר),[55 19] ומשתמשים מתחזים.[55 20] המדריך נוקט בעמדה כי לא קיימת באמת פרטיות ברשת, ולכן על עיתונאים לדעת כיצד להימנע מהפקרת תדמיתם ופרטיותם מלכתחילה.[55 21]

אתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך דן בהרחבה בסוגיות שקשורות לאתיקה תקשורתית בעיתונאות, והוא מציג את המדיניות שבה נוקטת סוכנות הידיעות AP בכל אחת מהן. המדריך נוקט בגישה מחמירה וקפדנית נגד אי־דיוק, רשלנות, הטיה, גנבה ספרותית, ומידע כוזב.[55 22]

דיווח אנונימי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך קובע תנאים נוקשים בהם הוא מתיר שימוש במידע ממקור אנונימי בכתבה. לדוגמה, המדריך מציין שאף על פי שזהות המקור לא תיחשף בדיווח אל הציבור, הסגל הבכיר מוכרח לדעת את זהות המקור. במסגרת יחסים זו, צוות הכתבה חייב לשמור את זהות המקור בסודיות מפני חשיפה לציבור. בנוסף, על צוות הכתבה להסביר לציבור מדוע המקור דרש להישאר אנונימי. אם מדובר במסמכים ממקור לא ידוע, המדריך מחייב את הצוות להסביר בדיוק כיצד הגיעו המסמכים לידיהם, ומידע נוסף שיאשר את אמינותם.[55 23] המדריך מרחיב בדקויות משפטיות ואתיות על סוגיות שקשורות לאנונימיות ומהימנות המקור.[55 24]

הקלטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך אוסר על השמטה של קטעי דיבור מהקלטות באופן כזה שמעוות את המשמעות, ההקשר, או את הרושם שנוצר מהשיחה. עם זאת, המדריך מאפשר השתקה קולית של מילים גסות במקרים מסוימים. בנוסף, המדריך אוסר הוספת אפקטים או כל רעש אחר שאינו חלק מההקלטה המקורית.[55 25]

תאריך ומקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מחייב כל כתבה בתאריך מלא ומיקום האירוע (או הצוות) על מנת למנוע מצבים בהם נעשה שימוש לרעה מחוץ להקשר של כתבות ישנות לטובת דיסאינפורמציה ותעמולה.[55 26]

ניגודי עניינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מכסה בהרחבה סוגיות שקשורות לניגודי עניינים בקרב צוות החדשות שעלולות לערער את אמינותם כתוצאה מנסיבות שונות. לדוגמה, תדמית ארגונית, טובות הנאה, השקעות אישיות, השקעות של קרובים, פעילות פוליטית, ועוד.[55 27]

תיקונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מחייב את צוות הכתבה, ואף את הסוכנות, להוציא תיקונים לשגיאות עובדתיות באופן מיידי ובהקדם האפשרי, ולהצהיר על התיקונים באופן שקוף וציבורי לפי תאריכים בסוף הכתבה. בנוסף, המדריך אוסר מפורשות על השימוש בלשון סגי נהור לציון התיקונים בעזרת מילים כלליות כמו "שינויים," "הבהרות," ו"גרסאות" בניסיון לשמר את התדמית הארגונית או האישית של כל הצדדים המעורבים בכתבה.[55 28]

בימוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך אוסר במפורשות על בימוי הכתבה, אפילו למטרת המחשה.[55 29][55 30] בנוסף, המדריך מזהיר מפני שימוש תעמולתי במוזיקה בכתבה שעלולה להטות את דעת הצופים.[55 31]

תרשימים, תמונות, ותצלומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך נוקט בגישה מחמירה מאוד ביחס למקוריות ודיוק תמונות, תרשימים, ותצלומים. לדוגמה, המדריך מגביל מאוד את השימוש בעיבוד תמונה, ובהסתרת תוכן פוגעני[ה] מהכתבה (וזאת בתנאי שישנה אזהרה לקהל והתוכן הפוגעני אכן נחוץ לאמינות הכתבה).[55 32] כמו כן, המדריך מדגיש שיש להיזהר בהטיית תרשימים לטובת הכתבה, והוא מחייב את הכתבה לחשוף את מקור הנתונים בכל תרשים.[55 33]

הסתה ודברי שנאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהכתבה עוסקת בהסתה ודברי שנאה, המדריך ממליץ לתת אזכור קצר בלבד ולא לחשוף את דברי ההסתה בפרטים שמא יקבלו חשיפה ויגרמו לאלימות.[55 34] בנוסף, המדריך ממליץ נגד ציטוט מפורש של דברי ההסתה במקרה שנעשה שימוש בשפה גזענית.[55 34] במקום זאת, המדריך מורה למצוא דרך להציג את חומרת ההסתה בדרך מהימנה מבלי לחשוף את הדברים עצמם.[55 34]

פרטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מציג את גישת סוכנות הידיעות AP בכל הקשור לפרטיות. בין היתר, הוא ממליץ נגד חשיפת זהותם של קרבנות פשיעה, חשודים, ועדים לפשיעה.[55 35] עם זאת, המדריך אוסר על שימוש בשמות בדויים (למעט מחמת התפקיד או התדמית הציבורית, כגון זהות מרגל, שם עט, או שם במה).[55 29] בד בבד, המדריך מסביר כיצד להסוות את חזותם וקולם של המרואיינים כדי להגן על פרטיותם או על סודיות זהותם במידת הצורך מבלי להמציא זהויות בדויות.[55 36]

חוק התקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדריך מקדיש פרק ייעודי עם מעל 40 עמודים בו הוא מסביר בקצרה על חוק התקשורת בארצות הברית.[55 37] בפרק זה הוא דן בין היתר בגישה למידע ממשלתי, התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית,[55 38] זכויות כתבים,[55 39] פרסום ודיבה,[55 40] פרטיות,[55 41] וזכויות יוצרים.[55 42]

מהדורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנת 1980 עד שנת 1984 יצאו שתי מהדורות חדשות כל שנה.

מהדורות מדריך הסגנון של AP
מהדורה שנה עמודים הערות מקורות
1 1977 310 המהדורה הראשונה. [מ 1]
...
30 1995 320 [מ 3]
31 1996 332 [מ 4]
32 1997 334 [מ 5]
33 1998 334 [מ 6]
34 1999 406 [מ 7]
35 2000 413 [מ 8]
36 2001 424 [מ 9]
37 2002 383 [מ 10]
38 2003 426 [מ 11]
39 2004 378 [מ 12]
40 2005 416 [מ 13]
41 2006 426 [מ 14]
42 2007 419 [מ 15]
43 2008 434 [מ 16]
44 2009 409 הרחבה על רוגלות, אייפון, הפרדה גבוהה (HD), ויקיפדיה, פודקאסטינג, ורשתות חברתיות. [מ 17]
45 2010 461 [מ 18]
46 2011 427 [מ 19]
47 2012 478 [מ 20]
48 2013 494 הרחבה על מהגרים לא חוקיים, הפרעות נפשיות, כלי נשק, והפלות. [מ 21]
49 2014 503 [מ 22]
50 2015 599 [מ 23]
51 2016 591 הרחבה על אמוג'י, קנאביס, וסמים קלים. [מ 24]
52 2017 611 [מ 25]
53 2018 628 [מ 26]
54 2019 639 [מ 27]
55 2020 619 הרחבה על הטרדות מיניות, התחממות עולמית, נייטרליות מגדרית, פרטיות ברשת, מגפת הקורונה, רובים חצי־אוטומטיים,[ו] וטכנולוגיה עכשווית. [מ 2]
56 2022 614 הרחבה על סיפור סיפורים, כינוי גוף מגדרי, הדרכה חדשה על השימוש במונחי טרור, מינוח חדש בנושא הגירה. [מ 28]
57 2024 524 הרחבה על בינה מלאכותית יוצרת ומשפט פלילי. [מ 29]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לרוב, כתבי עת מדעיים נשענים על מדריך הסגנון של שיקגו בנוסף למדריך סגנון ביתי (של ההוצאה או האגודה שעורכת את כתב העת). באגודות מדעיות מסוימות בארצות הברית, שיטת הפיסוק האמריקאית היא אינה מקובלת. לדוגמה, מדריך הסגנון של האגודה האמריקאית למתמטיקה סותר את מדריך הסגנון של AP בהנחיות הפיסוק.
  2. ^ באנגלית, פסוקית שלמה ("independent clause") חייבת להכיל בה נושא ונשוא.
  3. ^ ביטויי קישור, על פי האקדמיה ללשון העברית, הן ביטויים כמו ”בנוסף, לכן, למרות, לעומת זאת, זאת ועוד, ובכל זאת.”
  4. ^ לדוגמה, ”יורד גשם בחוץ; לכן, יצאתי עם מטרייה.”
  5. ^ מראות דם, אלימות, סמלי שנאה, פציעות, גופות, ושאריות.
  6. ^ זאת לאור תופעת הירי בבתי הספר והאלימות בנשק חם בארצות הברית.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדריך הסגנון של AP מהדורה 55

[עריכת קוד מקור | עריכה]

AP Stylebook (Spiral-bound), 55th Edition, New York, 2020, ISBN 978-0-917360-69-5

  1. ^ “Stylebook.” pp. 1–332.
  2. ^ “Business.” pp. 346–357.
  3. ^ “Data Journalism.” pp. 358–363.
  4. ^ “Polls and Surveys.” pp. 364–369.
  5. ^ “Health and Science.” pp. 370–377.
  6. ^ “Religion.” pp. 397–423.
  7. ^ “Sports.” pp. 424–453.
  8. ^ “Broadcasting.” pp. 512–518.
  9. ^ “Punctuation.” p. 333.
  10. ^ “Punctuation.” p. 334.
  11. ^ 1 2 “Punctuation.” p. 335.
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 7 “Punctuation.” p. 336.
  13. ^ 1 2 3 “Punctuation.” p. 342.
  14. ^ “Punctuation.” p. 338.
  15. ^ 1 2 “Punctuation.” p. 343.
  16. ^ 1 2 3 “Punctuation.” p. 345.
  17. ^ “AP Social Media Guidelines.” pp. 378–391.
  18. ^ “Digital Security for Journalists.” pp. 392–396.
  19. ^ “Digital Security for Journalists.” pp. 394–395.
  20. ^ “AP Social Media Guidelines.” p. 390.
  21. ^ “AP Social Media Guidelines.” p. 387.
  22. ^ “The Associated Press Statement of News Values and Principles.” pp. 498–511.
  23. ^ “Anonymous Sources.” p. 499.
  24. ^ “Anonymous Sources.” p. 500.
  25. ^ “Audio.” p. 501.
  26. ^ “Bylines and Dates.” pp. 501–502.
  27. ^ “Conflicts of Interest.” pp. 502–505.
  28. ^ “Corrections.” p. 505.
  29. ^ 1 2 “Fabrications.” p. 506.
  30. ^ “Posing and Re-enacments.” 507–508.
  31. ^ “Music.” p. 508.
  32. ^ “Images.” pp. 506–508.
  33. ^ “Graphics and Interactives.” p. 506.
  34. ^ 1 2 3 “Obscenities, Profanities, Vulgarities, Hate and Propaganda.” pp. 508–509.
  35. ^ “Privacy of Victims.” p. 509.
  36. ^ “Obscuring Identities.” p. 507.
  37. ^ “Briefing on Media Law.” pp. 454–497.
  38. ^ “Recognition of the First Amendment.” pp. 455–457.
  39. ^ “Briefing on Media Law.” pp. 458–472.
  40. ^ “Legal Principles of Publication.” pp. 472–487.
  41. ^ “Privacy Invasion.” pp. 490–494.
  42. ^ “Copyright Infringement.” pp. 494–497.

מהדורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 AP Stylebook, 1st Edition, 1977, ISBN 0-917360-00-1
  2. ^ 1 2 AP Stylebook (Spiral-bound), 55th Edition, 2020, ISBN 978-0-917360-69-5
  3. ^ AP Stylebook, 30th Edition, 1995, ISBN 0-917360-12-5
  4. ^ AP Stylebook, 31st Edition, 1996, ISBN 0-201-40717-5
  5. ^ AP Stylebook, 32nd Edition, 1997, ISBN 0-917360-14-1
  6. ^ AP Stylebook, 33rd Edition, 1998, ISBN 0-201-33985-4
  7. ^ AP Stylebook, 34th Edition, New York, N.Y., 1999, ISBN 0-917360-17-6
  8. ^ AP Stylebook, 35th Edition, 2000, ISBN 0-7382-0308-4
  9. ^ AP Stylebook, 36th Edition, 2001, ISBN 0-917360-20-6
  10. ^ AP Stylebook, 37th Edition, 2002, ISBN 0-7382-0308-4
  11. ^ AP Stylebook, 38th Edition, 2003, ISBN 0-917360-22-2
  12. ^ AP Stylebook, 39th Edition, 2004, ISBN 0-465-00488-1
  13. ^ AP Stylebook, 40th Edition, 2005, ISBN 0-917360-24-9
  14. ^ AP Stylebook, 41st Edition, 2006, ISBN 0-917360-50-8
  15. ^ AP Stylebook, 42nd Edition, 2007, ISBN 978-0-465-00489-8
  16. ^ AP Stylebook, 43rd Edition, 2008, ISBN 978-0-917360-52-7
  17. ^ AP Stylebook, 44th Edition, 2009, ISBN 978-0-465-01262-6
  18. ^ AP Stylebook, 45th Edition, 2010, ISBN 978-0-917360-54-1
  19. ^ AP Stylebook, 46th Edition, 2011, ISBN 978-0-465-02187-1
  20. ^ AP Stylebook, 47th Edition, 2012, ISBN 978-0-917360-56-5
  21. ^ AP Stylebook, 48th Edition, 2013, ISBN 0-917360-57-5
  22. ^ AP Stylebook, 49th Edition, 2014, ISBN 978-0-917360-58-9
  23. ^ AP Stylebook, 50th Edition, 2015, ISBN 978-0-917360-61-9
  24. ^ AP Stylebook, 51st Edition, 2016, ISBN 0-917360-63-X
  25. ^ AP Stylebook, 52nd Edition, 2017, ISBN 978-0-465-09304-5
  26. ^ AP Stylebook, 53rd Edition, 2018, ISBN 978-1-5416-7238-3
  27. ^ AP Stylebook, 54th Edition, 2019, ISBN 1-5416-9989-0
  28. ^ AP Stylebook (Spiral-bound), 56th Edition, 2022, ISBN 978-0-917360-70-1
  29. ^ AP Stylebook (Spiral-bound), 57th Edition, 2024, ISBN 978-0-917360-71-8. (באנגלית)

מקורות נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Purdue Writing Lab, AP Style // Purdue Writing Lab, Purdue Writing Lab (באנגלית)
  2. ^ AP Stylebooks through the ages, Columbia Journalism Review (באנגלית)
  3. ^ Merrill Perlman, The history of AP‘s guidance on language, Columbia Journalism Review, ‏12 ביוני 2008 (באנגלית)
  4. ^ Doug Fisher, Norm Goldstein, Common Sense Journalism, ‏6 ביולי 2007 (באנגלית)
  5. ^ Has your inkwell run dry? The AP Stylebook for BlackBerry gives you a refill, CrackBerry, ‏25 במרץ 2011 (באנגלית)
  6. ^ AP Stylebook iPhone App Launches Today, a Hybrid of Print & Online Versions, Poynter, ‏25 בספטמבר 2009 (באנגלית)
  7. ^ 2015 AP Stylebook adds more than 300 new or revised entries, Associated Press (באנגלית)
  8. ^ Anita Snow, Claudia Torrens, AP launches Spanish stylebook in Latin America, Associated Press, ‏3 בדצמבר 2012 (באנגלית)
  9. ^ Is there a Spanish version of the AP Stylebook?, AP Stylebook, ‏8 בנובמבר 2020 (באנגלית)
  10. ^ You can now search really old AP Stylebooks and guides online, Poynter, ‏28 במרץ 2019 (באנגלית)
  11. ^ 1 2 3 British versus American style, The Punctuation Guide (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מדריך_הסגנון_של_AP&oldid=39652694"